עבודת לילה וסרטן שד: מה אומרים המחקרים, למי זה מסוכן, ומה אפשר לעשות לפני שמפסיקים לשתות קפה ב-3 בלילה
- ד"ר אמיר פריד
- 14 באפר׳
- זמן קריאה 11 דקות
עודכן: 5 ביולי
עבודת לילה והשעון הביולוגי: למה זה עלול לעלות לנו בבריאות
השעון מראה ארבע לפנות בוקר.אתם בעיצומה של משמרת לילה. הקפה פושר, הסבלנות רותחת, והשאלה שחוזרת על עצמה בראש היא תמיד אותה אחת: "מה אני עושה ער/ה עכשיו בכלל?"
זו לא רק שאלה קיומית. זו גם שאלה רפואית. כי בעשורים האחרונים הולך ומצטבר גוף ראיות מדעי שמנסה לברר את מה שעובדי לילה יודעים היטב גם בלי לקרוא מחקרים: כשאתה עובד נגד השעון הביולוגי - הגוף לא תמיד אוהב את זה.
ובעיקר - האם עבודה קבועה במשמרות לילה, לאורך שנים, יכולה להעלות את הסיכון לסרטן השד?
כי מעבר לעייפות, השמנה, עצבים והיכרות אינטימית מדי עם מכונת הקפה - ייתכן שבעבודה בלילה מסתתר גם סיכון רפואי לא מבוטל.
אז לפני שמישהו פה יתחיל להרהר בקריירה של מאלפי אריות (אסייטים לבקנים - כי לפחות הם לא דורשים משמרות לילה) -
בואו נצלול פנימה:מה באמת אומר המדע?
כמה זה שכיח?
אצל מי זה מסוכן יותר?
ואיך זה קשור גם ל-BRCA, להורמונים ולגנטיקה?
מחקרים על עבודה במשמרות לילה וסיכון לסרטן שד (או: מבחינה מדעית יש מצב שהשדיים שלכן לא בקטע של לילה)
אז תראו, בעשורים האחרונים המדע עשה את מה שהמדע הכי אוהב לעשות - לקח תופעה שכל אחות בית חולים יודעת כבר מהשנה הראשונה שלה - ועשה ממנה דיון בן שלושים שנה עם מילים כמו p-value ו-meta-analysis,
ובכן, המדע אכן התגייס, ואחרי לא מעט ויכוחים, חילוקי דעות, וכמה חוקרים שנרדמו באמצע קריאת הנתונים - יצא שבגדול... כן.
יש קשר בין עבודה במשמרות לילה לבין סרטן שד.
כמה רע זה נראה במספרים?
ב-2022 פרסמו מחקר ענק (4.3 מיליון נשים - שזה פחות או יותר מספר הפעמים שעובדת לילה אמרה "אני רק רוצה חיים נורמלים"). ושם מצאו שכן, נשים שעבדו משמרות לילה לאורך זמן היו עם סיכון גבוה ב-20% לסרטן שד. (או במילים פשוטות: מכל אלף נשים - במקום 10 שיחלו, יהיו 12. לא סוף העולם. אבל גם לא כיף.)
סקירה אחרת מ-2018 - קצת לפני שהעולם גילה את הקורונה ואת הזום – מצאה שכל חמש שנות עבודה בלילה זה בונוס של 3.3% לסיכון.
תעשי חשבון: 30 שנה בלילות? זה כבר כמעט 20% בונוס.כמו תוכנית נאמנות. רק בלי המתנות בסוף.
והיה גם מחקר שהבין איפה האקשן האמיתי - אצל האחיות.
שם ראו סיכון גבוה אפילו ב-57%.
כלומר, להיות אחות במשמרת לילה = גם להציל חיים וגם לקבל נקודות מועדון בדרך לסרטן.
Win-Win כזה.
רגע, אז כולם מסכימים?
ברור שלא.
זה מחקרי רפואה, לא קבוצת וואטסאפ של הורים בגן חרוב (סתם, אני רווק תל אביבי, מה אני מבין בגני ילדים - אני יודע ש-גן חרוב נשמע כמו מקום שמגישים קייל ושייק פירות בארוחת בוקר).
אז כן - יש גם מחקר אמריקאי גדול, מאוד רציני, בשם Sister Study, שבא ואמר:חבר'ה, תנשמו... לא בטוח שכל הסיפור הזה עם משמרות לילה וסרטן שד כזה דרמטי.
מה הם מצאו שם?
שמסתבר - בהתחלה דווקא כן יש עלייה בסיכון לסרטן אצל עובדות לילה.
אבל... וזה אבל גדול - בעיקר אצל מי שעבדה לילות לפרק זמן קצר.
מי שעבדה לילות הרבה שנים?
הסיכון דווקא התאזן.
נשמע מוזר?
לא באמת.
כי אז הם נזכרו בתופעה ידועה באפידמיולוגיה: אפקט העובד הבריא.
או בתרגום חופשי לסגנון החיים עצמם: זה לא שהעובדות הוותיקות והקשות יום האלו בריאות יותר.
זה פשוט שהחולות, השבורות, וה"מי-חשב-שזה-רעיון-טוב-לעבוד-לילה-בגיל-40" - עזבו את העבודה הרבה לפני.
במילים אחרות: מי ששרדה עשר שנים של משמרות לילה - זו אישה עם גנטיקה של קרנף, סיבולת של איירונמן, ועצבים של נהג אגד ביום שרבי עם קו ילדים לחוף פולג".
ואז הגיע המחקר שבא לשים את כל הקודמים על מיוט
ב-2023 החוקרים החליטו לעלות שלב.
כי מחקר רגיל?
זה כבר פאסה.
אם אתה חוקר ורוצה שמישהו יזכור אותך בעוד חמש דקות (שלא לדבר על חמש שנים) - אתה צריך גימיק.
והם הלכו על משהו שבאמת אי אפשר לסרב לו: תאומות זהות.
הרי אין על זה.
אותו DNA.
אותו צבע שיער טבעי (בערך).
אותו חיוך מזויף לאמא באירועים משפחתיים. ("מה יהיה עם נכדים אני כבר כל כך זקנה!)
הבדל אחד קטן: אחת עובדת לילות. השנייה עובדת ימים.
ואז - פשוט לבדוק מי מהן חוטפת קודם כרטיס מועדון אונקולוגי.
ומה מצאו?
האחות שעבדה לילות קיבלה בונוס "לא רע בכלל":
תוספת של 58% בסיכון לסרטן שד לעומת אחותה שעבדה רק בימים.
ועכשיו מגיע הטוויסט המעניין:
ההשפעה הכי חזקה נראתה אצל נשים צעירות.
כן, כן - זה לא אני אמרתי, זה החוקרים.
אבל רגע - צעירות בגרסת מי?
חשוב להבין: "צעירות" זה מונח גמיש מאוד בעולם המחקר, לא צעירות של אינסטגרם, לא צעירות של טיקטוק.
צעירות של חוקרים - שזה אומר: נשים שנולדו בשנות ה־50 וה־60.
ועכשיו אתם לגמרי רשאים לשאול (ובצדק גמור):
רגע, למה לא בדקו נשים בשנות ה־30 לחייהן? את אלה שבאמת צעירות?
תשובה פשוטה:
בשביל לבדוק אם עבודה בלילה מעלה סיכון לסרטן שד - את צריכה לעקוב אחרי נשים שנים.
הרבה שנים.
רצוי עשרות.
ונשים בנות 30?
או שכבר עברו להייטק
או שהתעייפו אחרי שנה-שנתיים
או שפשוט עוד לא הספיק להן להתפתח סרטן - כי רוב המקרים מתרחשים אחרי גיל 50.
לכן, החוקרים עבדו עם מה שהיה זמין להם:
נשים שנולדו בשנות ה־50 וה־60 - אלו שהיו גם יחסית "צעירות" במושגים של אוכלוסיית המחקר, וגם עם מספיק שנות עבודה בלילה על הגב כדי שהאפקט המצטבר יוכל להופיע.
ובקיצור - צעירות זה עניין של הקש ובמקרה הזה - צעירות שלא פרשו מוקדם מדי ועבדו לילות מספיק זמן כדי להרגיז את השדיים.
טוב, אז כמה גרוע זה באמת?
סרטן השד זו מחלה נפוצה.
מאוד.
כל כך נפוצה, שזה כנראה הדבר היחיד שבאמת מצליח לאחד אחות מיון בתל השומר עם דיילת אל על בטיסות לניו יורק, ועם מאבטחת במחסן של תנובה:
כולן עלולות למצוא את עצמן באותו חדר בדיקה, באותה תחנה לא מאוד סימפטית במסע החיים.
ועכשיו תכניס לתוך הסיפור את ה־20% תוספת סיכון שגילינו לעבודה בלילה.
זה אולי לא נשמע כמו רעידת אדמה - אבל בסטטיסטיקה של מחלה שכיחה, גם סדק קטן בקיר עלול להיות התחלה של חור ענק.
רק בשביל פרופורציה:
מוטציה בגן BRCA1 זה טיל בליסטי. שם הסיכון קופץ מ-12% (באוכלוסייה הכללית) ל־70% לכל החיים.
לעומת זאת, גורמים יותר "יומיומיים" כמו השמנת יתר, עישון, או לידה ראשונה בגיל מאוחר - גם הם מוסיפים סיכון. אבל פה זה לא פיצוץ - זה טיפטוף. אחוזים בודדים, אולי עשרה, אולי עשרים.
ועבודת לילה? זה יושב איפשהו שם באמצע - בין הגנטיקה הפסיכית שאף אחד לא בחר בה, לבין ההרגלים הלא משהו של החיים המודרניים.
במילים אחרות: עבודה בלילה לא תיקח אותך לבד למחלקת אונקולוגיה - אבל היא בהחלט יודעת להוסיף עוד אבן קטנה למגדל הזה של גורמי סיכון.
וזה נהיה מעניין כשנזכרים בכמה נשים עובדות בלילה: אחיות, רופאות, דיילות, עובדות מפעלים, מאבטחות, נהגות, שוטרות.(ובינינו - אלה עוד רק המקצועות שיש להם הפסקת קפה מסודרת. כל השאר פשוט קוראים לזה "לחכות שמישהו יחליף אותך בפיפי").
אז 20% אולי לא נשמע כמו סוף העולם - אבל על סקאלה של בריאות הציבור?
זה ביג דיל.
מלטונין, הורמונים ומה עושה עבודה בלילה לתאי השד שלך?
אוקיי. אז אמרנו שיש קשר. אמרנו שיש מספרים.
אבל השאלה שבאמת מעניינת את כל מי שאי פעם עבד לילה (במיוחד אם זה היה לילה עם רופא מתמחה מהזן הדו-קוטבי) היא:
"מה הקטע הביולוגי פה? מה, הגוף שלי עושה דווקא כי לא נתתי לו להירדם?"
אז זהו... בערך.
תכירו: מלטונין - המאבטח הכי עייף בגוף האדם
מלטונין זה ההורמון שאמור להיכנס למשמרת לילה בדיוק כשאתם נכנסים לפיג'מה.
תחשבו על מלטונין כמו על ההכרזה הזאת בסופר בסוף היום: "לקוחות יקרים, הקופות נסגרות בעוד 5 דקות. נא להיערך בהתאם."
אם אין הכרזה? כולם נשארים להסתובב.
האור דלוק.
הבלגן ממשיך.
ומה שהכי גרוע? הזבל מצטבר.
במונחי תאים - בלי מלטונין, אין איתות ברור שהגיע הלילה אז אין הפעלת מנגנוני תיקון, אין מנוחה לתאים וכך נוצר נזק מצטבר.
עכשיו תדמיינו שהכנסתם את השומר הזה למשמרת לילה במחלקה עם אורות פלורסנטיים, טלפון שלא מפסיק לצלצל, וקפה באיכות גרועה.
מה קורה לו?
בדיוק - הוא פורש.
האור בלילה מדכא את יצור המלטונין.
פחות מלטונין = פחות תיקונים בלילה = יותר סיכוי שתאים עם נזק DNA יתעוררו בבוקר כשהם חושבים שהם באים לעבוד בהייטק - ומתברר שהם בכלל בדרך להיות תאים סרטניים.
וזה לא רק מלטונין
השעון הביולוגי, שבאופן כללי הוא סוג של ילד כאפות במערכת — חוטף כאן מכל הכיוונים:
כל ההורמונים מתבלבלים - אסטרוגן, קורטיזול, אינסולין - כולם מנסים להבין מה השעה ואיפה הם בכלל.
כאילו מערכת החיסון מקבלת ממך הודעה בוואטסאפ: "היוש אני נכנסת למשמרת כפולה. בלי לישון. בהצלחה." - ואז מפספסת את הרמזים הקטנים של תאים בעייתיים.
והשינה ביום? חצי כוח במקרה הטוב.
שינה באמצע רעש, אור, שליחים, ילדים, או פשוט העובדה שאתה אמור לישון כשכל העולם קם — זה לא בדיוק תנאים אידיאליים לשמירה על בריאות.
והתזונה?
טוב... אם אתה עובד לילה ולא אכלת באיזה שלב סנדוויץ' עייף עם שוקולד ופחמימה עצובה - כנראה שאתה בכלל מלאך ולא עובד אמיתי.
בשורה התחתונה?
עבודת לילה לא הופכת אותך אוטומטית לחולה.
אבל היא כמו מין מצב קבוע של ג'ט-לג פנימי - כזה שהגוף פשוט לא בנוי אליו.
והבעיה עם ג'ט-לג כרוני?
זה לא שרק אתה מרגיש זומבי, גם התאים שלך מתחילים להתנהג בהתאם.
גורמי הסיכון לסרטן שד - ואיפה עבודה בלילה נכנסת לתמונה?
לא כל פעם שיש צרה, זה אשמת הלילה.
נכון, משמרות לילה זה עסק בעייתי - אבל סרטן השד זה לא מחלה של "יאללה בלאגן, שמים פלורסנט ונראה מה קורה".
זו מחלה עם מערכת שלמה של גורמים שמקיפים אותך מכל כיוון — גנטיקה, הורמונים, סגנון חיים, ובאופן כללי - החיים עצמם.
קודם כל - המשפחה שבאת ממנה
גנטיקה זה תמיד המקום הכי מעצבן להתחיל ממנו.
למה? כי אתה לא בחרת את זה.
במיוחד שמדברים על BRCA1 ו-BRCA2 שזה כמו להכנס למשחק קלפים עם יד פתיחה גרועה במיוחד
רוצה אחוזים?
קחי:
אישה עם BRCA1 = סיכון עד 70% לחלות בסרטן שד
אישה בלי BRCA = סיכון רגיל סביב 12%
כלומר - אם יש לך את זה - את מראש בבעיה.
ואם לא? לפחות התחלת את המשחק מאותה נקודת פתיחה כמו כולן.
ואז מגיעים כל השאר
גיל מחזור מוקדם (לפני 12)?
גיל הפסקת מחזור מאוחר (אחרי 55)?
לא ילדת / ילדת מאוחר?
לא הנקת?
לקחת הורמונים הרבה שנים?
כל אלה - עוד סיבות קטנות שהשדיים עלולים להתחיל להתעצבן.
אה, וכמובן - החיים המודרניים
משקל עודף (בעיקר אחרי גיל המעבר)
אפס פעילות גופנית
אלכוהול בכמויות של "רק כוס אחת בערב" (כל ערב)
עישון (אולי לא הכי משמעותי לסרטן שד, אבל בכל זאת - שחררי את הסיגריה כבר)
ועכשיו נכנסת - מלכת הדרמה: עבודת לילה
בשנת 2007, הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) - גוף מחקר עצמאי הפועל במסגרת ארגון הבריאות העולמי (ה - WHO, אה, ואם השם נשמע לכם מוכר - זה כי זה בדיוק אותו ארגון שטראמפ פרש ממנו שוב ב-2025)
סיווגה את עבודת המשמרות הלילית (שכוללת שיבוש של מקצבים ביולוגיים) כ"כנראה מסרטן לבני אדם" (קבוצה 2A)
בשנת 2019, הסיווג הזה אושרר מחדש בעקבות סקירה של נתונים עדכניים.
זה אומר:
לא ברמה של עישון ואסבסט (קבוצה 1 - מסרטן ודאי)
אבל גם לא ברמה של "יעבור לך"
ואיפה זה עומד לעומת שאר הגורמים?
בגדול - משמרות לילה מוסיפות לסיכון .
לא כמו גנטיקה.
פחות חזק מאלכוהול + השמנה יחד.
אבל... זה יושב שם, לידם.
ועכשיו בואו נדבר על דוגמה שאולי היתה ואולי לא באחת המרפאות שבהן עבדתי:
דנה, בת 35. נשואה, שני ילדים, אחות במחלקה אונקולוגית (כן, החיים יודעים להתלוצץ).
עובדת שני לילות בשבוע לפחות.
ואז מגיע הטוויסט: BRCA1 חיובי.
באופן עקרוני - דנה כבר במשחק עם סיכון בסיסי של 60-70%.
אבל עכשיו תוסיפו עבודת לילה - עם תוספת של נגיד 20% יחסית למה שהיה קורה אם הייתה עובדת רק ביום.
ופה הטריק:
20% על סיכון רגיל (12%) זה לא כמו 20% על סיכון של BRCA (70%).
זה כמו לשים עוד לבנה קטנה על מגדל שכולו מתנדנד ממילא.
במילים אחרות: אם דנה באמת הייתה יושבת מולי בקליניקה - הייתי שואל אותה ישר:
"תגידי, את בטוחה שאת רוצה להמשיך לילות? או שזה פשוט כי אף אחת אחרת לא הסכימה?" (וזה עוד במילים עדינות כי בדרך כלל אני ישיר הרבה יותר מזה..)
כי כן — צריך להקטין סיכון איפה שאפשר, BRCA אי אפשר לשנות.
עבודת לילה? לפעמים כן.
עבודה בלילה וסרטן שד: הכרה כמחלת מקצוע בעולם ובישראל
(אקצר לכם - אל תבנו על זה שיפצו אתכם מחר בבוקר)
תראו, הרופאים והחוקרים יכולים לבלבל לנו את המוח שנים עם מחקרים, מטא-אנליזות וגרפים - אבל בסוף, השאלה שבאמת מעניינת עובדת לילה עם סרטן שד היא פשוטה:
"מישהו פה הולך לשלם לי על זה או שזה עוד משהו שאני צריכה לסחוב לבד?"
בחו"ל - דווקא יש על מה לדבר
הדנים (כי כמובן שהדנים) היו הראשונים לעשות פה משהו אמיתי.
ב-2008, אחרי שעברו כנראה מספיק חורפים קודרים ושיחות משעממות על הרינג כבוש, הם הסתכלו על הנתונים ואמרו:
"טוב נו... אולי באמת עבדנו את הנשים שלנו למוות."
והכירו בסרטן שד כפגיעת עבודה ב־38 נשים שעבדו בלילות איזה 20-30 שנה רצוף.
אבל אל תתבלבלו - זה לא היה חופשי לכל דורשת.
הקריטריונים היו בערך כאלה:
עבדת לילות בלי הפסקה מהתקופה שהייתם שומעים תקליטים.
אין לך BRCA, אין עישון כבד, אין גורמים אחרים ש"מלכלכים" את התיק.
את בערך הדבר הכי דני שקרה מאז הזכיה ביורו 1992.
ואז - ואך ורק אז - אולי תקבלי פיצוי.
ובישראל?
(חחחחח...)
ביטוח לאומי בארץ עובד בגישה מאוד פשוטה:
תראי לי חומר מסרטן קלאסי: אסבסט, קרינה, כימיקלים - תקבלי הכרה.
עבדת לילה? תעשי קפה, חמודה.
נכון להיום, סרטן שד כתוצאה מעבודת לילה לא מופיע ברשימת מחלות המקצוע בארץ.
תרצי פיצוי?
תתכונני להילחם, להביא חוות דעת, אולי להישבע שבועת צופים מול ועדה רפואית.
וגם אז - לא בטוח שתנצחי.
אז מה כן יש?
קצבת נכות כללית, זכויות של כל חולה סרטן, מגבלות בהריון במשמרות לילה (לא בגלל סרטן - בגלל דברים אחרים)
אבל...
המודעות עולה.
האגודה למלחמה בסרטן כותבת על זה.
משרד הבריאות יודע שזה קיים.
ארגוני בריאות בעולם מסתכלים על זה ברצינות.
והחלום?
אולי, אולי בעתיד - יגבילו עבודה בלילה למספר שנים, או לפחות יעקבו רפואית אחרי מי שעובדת שנים בלילות.
ומה בעולם התעסוקתי הריאלי?
רופא תעסוקתי טוב (ולא כזה שמפחד מהשאלות) - ישב עם עובדת עם BRCA, או סיפור משפחתי כבד, או מישהי שכבר חלתה - וישאל את השאלה הפשוטה:
"תגידי, את באמת חייבת להמשיך לילות? או שזה פשוט אף אחד לא דיבר איתך על זה ברצינות?"
כי בדיוק כמו שלא שולחים אדם עם גב שבור להרים שקי מלט - לא בטוח שצריך לשלוח אישה עם סיכון גבוה לסרטן שד לעוד 15 שנה של תאורת פלורסנט מהבהבת ומד לחץ דם מצפצף.
עבדות לילה: איך לשמור על הבריאות ולהקטין סיכון לסרטן שד?
בואו - אם היינו זורקים כל עבודה שיש לה סיכון בריאותי - לא היה נשאר במשק אף אחד חוץ מהמוכרת ב"סבון של פעם" בסנטר.
אז לא, המסר פה הוא לא להיכנס לפאניקה ולעבור בלשבת בבית ולגדל זעתר בגג.
המסר הוא: תדעו, תבינו, ותנהלו את זה חכם.
אם אתם עובדות לילות - תתחילו מהבסיס:
1. תכירו בעובדה הפשוטה:
עבודה בלילה היא לא משהו שהגוף שלנו אוהב. נקודה.
מי ששרד לילות יודע את זה בלי שום מחקר.
אבל עכשיו זה גם מגובה במדע.
אין פה דרמה בסגנון "כל לילה = כרטיס למחלקה אונקולוגית".
אבל כן - הגוף משלם מחיר.
2. תנו לגוף סיכוי להחזיק מעמד:
תזכרו: הגוף שלכם זה לא פלאפל.
אי אפשר לזרוק לתוכו הכל ולהניח שבסוף הכל יסתדר עם טחינה מלמעלה.
אז מה כן?
לאכול כמו בן אדם - ולא כמו יצור רעב שתפס וופל עייף ליד מיחם של חדר אחיות ב-3:00 לפנות בוקר.
להזיז את עצמכם - סתם שתדעו: ללכת מהמיטה לספה ואז למקרר זה לא נחשב כקרוספיט. גם אם עשיתם את זה עם נעלי ספורט.
לנסות לשמור על משקל - אני לא אומר להפוך לבודי-בילדרית בסוף לילה, אבל אולי לפחות לא לסיים כל משמרת בתחושה של "יאללה מגיע לי קינדר בואנו".
לישון איפה ואיך שאפשר - ביום, בלילה, בצהריים... לא חשוב מתי - רק לא להסתפק באיזה נמנום מעפן עם טלוויזיה ברקע וציפורים מצייצות בחוץ.
להרגיע עם האלכוהול והסיגריות - אני יודע... 02:45 בלילה, את יושבת בחוץ לבד, מסתכלת לשמיים ואומרת לעצמך: "אני והסיגריה - רק אנחנו מבינות אחת את השנייה" - תאמיני לי, גם הריאות שלך רואות את זה אחרת.
3. אם את/ה עם BRCA או סיפור משפחתי כבד:
לא לשחק אותה גיבורים.
תתייעצו.
אפשר לבקש לשנות היקף לילות. (רופא תעסוקתי כבר אמרנו?)
אפשר לבדוק תפקידים אחרים.
אפשר לנהל את זה - לא צריך לחכות שהגוף יקרוס כדי לעשות שינוי.
4. תבדקו את עצמכם:
ממוגרפיה, אולטרסאונד, MRI לפי המלצת רופא.
לא מתוך לחץ - מתוך אחריות.
5. אל תשמרו בבטן:
עייפות כרונית?
סוכר על הפנים?
לחץ דם בעלייה?
חוסר אנרגיה?
שום דבר מזה לא צריך להיות "המחיר הרגיל" של עבודה.
זה לא נורמלי.
זה לא "חלק מהמקצוע".
זה אות שהגוף מבקש שתבדקו מה קורה.
ובשורה התחתונה?
עבודה בלילות היא לא פשע.
אבל להתנהג לגוף שלכם כאילו הוא איזה שעון נוכחות זה כבר סיפור אחר.
כי בסוף - התג עובד? יוחזר.
הטלפון מהמיון ב-3 בלילה? יפסיק לצלצל.
ומה יישאר?
הגוף שלכם.
עם כל השעות שלא ישנתם.
ועם כל הדברים שלא טיפלתם בהם כי "יאללה, משמרת באה, נסתדר".
אז תטפלו.
תבדקו.
תשאלו.
תבקשו שינוי אם צריך.
תעשו בדיקות רפואיות בזמן.
תשקיעו בבריאות.
כי בסוף?
הבריאות שלכם - זה לא תנאי עבודה.
זו העבודה.
והאחריות העליונה עליה?
איך שלא תסתכלו על זה בסופו של דבר היא לא של המנהל.
לא של הביטוח.
לא של הרופא.
היא שלכם.
הגוף הזה זה כל מה שיש לכם גם אחרי שהטלפון יפסיק לצלצל.
תשמרו עליו.
בדיוק כמו שאתם שומרים על כל העולם, כל לילה, בזמן שהוא ישן.
אהבתם את המאמר ?
בואו ללמוד עוד על רפואה תעסוקתית ועל זכויות עובדים באתר workdoc.org.שם גם תוכלו ליצור קשר לייעוץ אישי עם ד"ר אמיר פריד לגבי הערכת כשירות וחוות דעת תעסוקתית מקצועית.
ידע הוא כוח – ובמיוחד כשמדובר בבריאות ובקריירה שלכם.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------כתב ויתור משפטי:
המידע המופיע במאמר זה מובא לצורכי ידע כללי והעשרה בלבד, ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, מקצועי או משפטי אישי. אין להסתמך על המידע לשם אבחון, טיפול או קבלת החלטות רפואיות או מקצועיות כלשהן. בכל מקרה פרטי מומלץ להיוועץ עם רופא תעסוקתי או גורם מוסמך אחר. כותב המאמר והאתר אינם נושאים באחריות כלשהי לכל נזק, ישיר או עקיף, אשר עלול להיגרם כתוצאה מהסתמכות על המידע המופיע בו.
